"אתר האסם" בלהב / דוד אלון
סיכום קצר של 3 עונות חפירה: 1993-1996
במדרגה הנמוכה של תל-חליף, ממזרחו, קיים אתר עתיקות גדול, המכונה בפינו בשם: "אתר-הסילו" (או בעברית: "אתר האסם"), על שם שטח האסמים הראשונים של קיבוץ להב.
אתר זה נחשף לראשונה עם עלייתו של קיבוץ להב על אדמתו ( ,)1952ע"י רם גופנא ודוד אלון. בשנות ה- 70וה-80 נחפרו שטחים קטנים של האתר על ידי דוד אלון וג'ו. ד. סיגר מאוניברסיטת מיסיסיפי, ארה"ב, כל אחד בנפרד; ובשנת 1994-6 ע"י תום לוי (אונ' סן דייגו, קליפורניה) ודוד אלון ביחד.
בכל החפירות הנ"ל נמצא שהאתר הכיל בתוכו את השלבים התרבותיים-הסטוריים הבאים:
1. התקופה הכלכוליתית - 3500-4000 לפנה"ס, לערך.
2. תקופת הברונזה הקדומה א-1 3300-3500 לפנה"ס, לערך.
3. תקופת הברונזה הקדומה א-2 3300-3000 לפנה"ס, לערך.
אתר ה"אסם" נמצא בגובה של 490 מטר, לערך, מעל פני הים. לידו עובר קו פרשת המים שבין ערוצי נחל גרר היורדים מערבה; לבין הערוצים הנופלים אל בקעת יבל, שממזרח. שם גם עברה פרשת הדרכים, לסחורות מרצועת ים התיכון (עזה) לעבר השפלה הגבוהה והר יהודה; ולהפך.
קשה לאמוד את גודל האתר ומספר תושביו בכל תקופה; אך אנו מעריכים כי בתקופתו האחרונה הוא הקיף שטח של כ- 160דונם, עם 3000 תושבים, לערך.
תחילת הישוב במקום הייתה, כאמור, במחצית השניה של התקופה הכלכוליתית (4000-3500 ) כאשר המרכזים הגדולים של צפון הנגב החלו לשקוע ולנוע מזרחה, אל השפלה הגבוהה (בקו המקביל ל"קו הירוק" של ימינו); וביניהם, גם הישוב שלנו. בהתחלה ישוב של בורות בעיקר; אך בהמשך, במעבר לתקופת הברונזה הקדומה א ,1-2 ישוב קבע עם בתים פרטיים ומבנים ציבוריים עם מתקני קבורה, חקלאות ופולחן.
חשיבותו של אתר ה"אסם" גדלה במחצית השניה של האלף ה- 4 לפנה"ס; עם הרחבת הקשרים המסחריים-כלכליים שבין מצרים הטרם מלכותית לבין דרום ארץ-ישראל.
שני מרכזים גדולים עולים אז, בין 3500 ל- 3000 לפנה"ס, בין קריית גת לבין באר שבע של היום:
1. תל עריני ("תל גת")
2. האתר שלנו, שבימי השושלת המצרית הראשונה כבר קשר קשרים מסחריים איתה, והייתה בו, קרוב לודאי, גם מושבה צבאית מצרית.
גודל השטח שנחפר עד כה, קרוב ל-4 דונם; ונמצאו בו 7 שלבים של ישוב שפרח (וגם חרב, חליפות) במשך 1000 שנה, לערך.
תחילתו ישוב עברי קדום בשפלה הגבוהה, והמשכו - ישוב מעורב (כבוש?) שמי- מצרי. היה זה ישוב חקלאי מבוסס, שהתקיים גם על אומנויות מקומיות ועל מסחר ארוך טווח עם מצרים; וקיים קשרים כלכליים גם עם דרום ירדן (סיגים של תעשיית-הנחושת, מפונון; וכלי חרס מבאב א-דראע, שליד הלשון של ים המלח); ושאר מקורות של חמרי-גלם וסחורות יוקרה, מסביב.
5חרסים ועליהם סרכים (מסגרות חרוטות מסביב לשם של מלך) של פרעה (הורוס) נערמר, בן השושלת המצרית הראשונה, נמצאו באתר ה"אסם" (לעומת סרך אחד בתל עריני ואחד בערד); וזה, לבד, מציין את יחודו המצרי של הממצא המקומי שבאתר שלנו. על זה אפשר להוסיף את התיעוד האפיגרפי שנמצא בחפירות, על גבי פקקי-בולות, קמיעות וטביעות על חותמות גליל. ביניהם טביעה של פנים ודמות עומדת או צועדת, עם 2 דגלים; וקריאתה: "פני הם כפני שני האלים האהובים".
בטביעה אחרת נראים 2 פנים וחבלי מיתרים מצטלבים; וכתובת, בתוך מישלב של 2 משולשים מרהיבים; בתוספת דמות אדם עומד/צועד לפני ציור של עיר או מצודה אובלית, ו- 2 זוגות של מגדלי שמירה, שלידם הכתובת: "חאסת". שקריאתה: "זה השיר לארץ ההררית, או הארץ הנכריה". וביחד: "השליט (הראש) של העיר (המצודה) של ארץ הנכר (ההררית)"!
טביעה זו, טבועה על הלס המקומי, ואולי היא מציינת, אפילו, את חתימתו של השליט המקומי של האתר שלנו.
חותם גליל אחר חרוט בדגם גיאומטרי של 11 שורות אנכיות, הצולבות 6 שורות אופקיות; שהוא דגם מצרי קדום המציין מקום של משכן או מקדש. נמצאו, גם, תווי יוצר על גבי חרסים ובם דמויות של ציפור (האיביס ?), ורגלי ג'ירפות ורגלי חיות אחרות, ואדם.
כן נמצאו, גם, נטיפת חרפושית עשויה מאבן הסטיאטיס, השחורה; קמיעות של אבן וחרס; כ- 500ק"ג של תבניות לחם מצריות, והרבה שברי קנקנים מצריים שהובאו ממצרים לארץ.
ממצא מצרי מיוחד, שאין לו רע עד כה בארץ, נמצא במרכז השטח החפור. היה זה דגם בנייה מצרי של מערת קבר באורך של יותר מ- 20 מטר.
המבוא למערה באורך של 10 מ' לערך, נחפר ונחצב ברוחב של 1.2 מ'; ונבנה כולו מאבני המקום עד לגובה (שנשתמר) של 2.5 מ', לערך. המבוא שנבנה בשיפוע חריף, הוביל אל דלת כניסה, עם סף ומשקוף, בגובה של 2 מטר, כמעט; והיה מקורה באבני כפה שמידותיהם היו עד 110x55x30ס"מ.
כ- 120 מטר מעוקבים של סחף-אדמה ומפולות אבנים הוצאו מן המערה; שנסתיימה בקיר אבנים בנוי מאבני גוויל גדולות. קיר זה השתמר עד לימינו באורך של 5 מ', ובגובה של 2.2 מ'; ומאחוריו, במקביל, קיר שני (קיר תמך? קיר מאוחר יותר?) גדול יותר שממדיו היו 5x3.5x0.6מטר.
השימוש הראשון במערה החל עוד בתקופת הברונזה הקדומה א ;1 שהותירה אחריה מצבות אבן וממצא קרמי על הסלע הטבעי וקטעי רצפה מטויחת.
בתקופת הברונזה הקדומה א ,2 נכבשה עוד רצפה מטויחת עליונה (בגובה של 30 ס"מ, לפחות, מעל לרצפה הקודמת). קירות המערה נחצבו והותאמו לכניסה שהיתה מקורה באבנים גדולות, לאורך של 2 מ', ויותר.
דרך כניסה זו נכנסו, לראשונה, בקומה זקופה אל תוך המערה הסגורה ממערב; והתחברו מאוחר יותר (כשבוטלה הכניסה) אל קירות המבוא שנבנה אחר כך.
המערה נשדדה בתום כל תקופה; ונפגעה על ידי שודדי אוצרות; ובדרך זו נפגע, גם, כל שהיה צרור בתוך המערה: בתוך הגומחה שנחצבה בה במיוחד, מדרום; וסביב הקבורה של אשה בת 25 שנים, לערך, שנמצאה קבורה בברכיים כפופות, מעל הרצפה המטויחת העליונה, ממול לגומחה; ופניה כלפי הכניסה, אל כוון השמש העולה.
כל המנחות וכל האוצרות הגנוזים - נשדדו, לצערנו, על ידי גנבי עתיקות, שקדמו לנו ב- 5000 שנה, לערך.
כאמור, נחרב המרכז הגדול של אתר ה"אסם", בתום תקופת הברונזה הקדומה א .2 האתר חרב ונעזב כליל, ושימש רק מאוחר יותר כאזור קבורה פתוח בתקופת הברונזה התיכונה ב', במחצית הראשונה של האלף השני שלפנה"ס.
בתקופת הברונזה הקדומה ב' ו- ג' נבנה במקום הישוב שלנו, אתר חדש במקום המכונה היום בשם: "תל חליף"... ושם נמשכו התולדות העירוניות של אזור להב, שחורגות מנושא המאמר שלנו.
התפרסם ב"ניצוצות להב" - 15 בנובמבר 1996
