סיפורם של אתרים היסטוריים באזור להב
יובל יקותיאלי
במדרגת תל-חליף (חווילפה, להב) התקיים יישוב סוחרים שוקק חיים לפני 5,100 שנה, ליד מצפה להבים התגלה יישוב שגילו 11,000 שנים, באבו-חוף נחשפה אחת הבארות הקדומות ביותר בארץ
קיבוץ להב מצוי בדרום השפלה הפנימית - שלוחתו הדרומית של החבל הים-תיכוני בארץ. התנאים הטבעיים באזור יצרו סביבה נוחה ומושכת לאדם, והיוו גורם משיכה להתיישבות החל בתקופות הפרהיסטוריות ועד היום.
בעשורים האחרונים נחשפו אתרים קדומים רבים באזור, ומדע הארכיאולוגיה מאפשר לנו לשחזר את סיפורו באמצעות עבודת בילוש זהירה, המצרפת פרט לפרט.
היישוב הקדום ביותר שנתגלה בסביבתנו גילו כ- 11,000 שנה, והוא שוכן סמוך למצפה להבים. שטחו כ- 3 דונם, ותושביו נמנו עם אנשי התרבות הנטופית - תרבות המבשרת את ראשית הציביליזציה בארץ. בניה היו תושבי הקבע הראשונים ויצרני המזון הראשונים, וזאת בניגוד לאבותיהם הציידים-לקטים. בני תרבות זו היו הראשונים בארץ ששרידיהם מעידים על התפתחות אמנותית.
הפריחה היישובית הראשונה התחוללה בדרום השפלה בתקופה הכלקוליתית (לפני כ- 6,000 שנה) כחלק מן השגשוג הכללי של צפון הנגב. שרידים מתקופה זו נחשפו בעשרות אתרים, מהם יש לציין באזורנו את חורבת אבו-חוף ומדרגת תל-חָלִיף.
בחורבות אבו-חוף חשפו הארכיאולוגים מבנה בעל שני שלבי קיום ובאר מים, שהיא אחת הבארות הקדומות בארץ. בד בבד עם מגורים על קרקעיים, חיו התושבים הכלקוליתיים באתר גם במערות מגורים. דרך חיים זו, המנצלת בצורה הטובה ביותר את הנתונים הטבעיים של השפלה, מאפיינת את האזור עד ימינו. האדם למד להכיר את המסלע השכיח (הגיר הרך - הקירטון), אLר על פניו מתפתח באופן טבעי כיסוי סלע דק וקשה - הנָארִי. מיום שלמד כי ניתן לחצוב ולעצב חללים בקלות רבה מתחת לשכבת הסלע הקשה, פיתח האדם מִמְשק העושה שימוש במערות למטרות שונות.
התקופה הכלכוליתית חזתה בשגשוגו של צפון הנגב. עשרות יישוביה היו כפרי קבע בגדלים שונים. תושביהם היו חקלאים ברובם, והם אלו שלראשונה בתולדות הארץ ניצלו באופן אינטנסיבי את תוצרי הלוואי של בעלי החיים - הצמר והחלב - והשתמשו בבהמות משא ועול.
תקופה זו באזור הסתיימה בהתמוטטות שסיבותיה אינן נהירות עדיין, התמוטטות שגרמה לנטישה מוחלטת של כל היישובים בצפון הנגב למעט אחד - מדרגת תל-חָלִיף.
התאוששות הישוב בתקופת הברונזה הקדומה התמשכה כ- 300 שנה, ומאיצה העיקרי היה יצירת הקשר היבשתי עם מצריים, אשר גילתה עניין כלכלי רב בדרום-מערב כנען. הממצאים מורים כי אחד ממוקדי הקשר עם מצרים, שהגיע לשיאו בערך ב- 3,100 לפנה"ס, היה הישוב במדרגות תל-חליף. את האתר ניתן לשחזר כיישוב סוחרים שוקק חיים, שאליו הובאו כלי נחושת וביטומן מאזור הערבה וים המלח, שמן ויין מכנען, ובו נארזו ונשלחו הלאה למצריים. הממצאים הרבים שנמצאו במדרגת תל-חליף מעידים, כי מִצְרִים שישבו באתר, שיתפו פעולה עם תושביו המקומיים בהפעלת המערכת הכלכלית שיצרו.
שוב - כגלגל חוזר - התמוטטה המערכת העירונית הכנענית, ותל-חליף בתוכה, בערך ב- 2.300 לפנה"ס. ההתאוששות שבאה לאחר מכן ארכה כמה מאות שנים. תחילה חזרה האוכלוסייה לאורח חיים כפרי ולמרעה נוודי, שעדויותיו באזור הם מספר מערות מגורים ומערות קבורה, אשר נחשפו במדרגת תל-חליף ובחורבות אבו-חוף.
רק לאחר מכן, בתקופת הברונזה התיכונה, בערך כ- 1,500 לפנה"ס, חזרה התרבות העירונית לכנען וכעבור זמן מה אף לדרום השפלה. כאן, על מדרגות תל-חליף, קם בתקופה זו יישוב כפרי קטן, אשר התעצם ונדד אל ראש התל במהלך תקופת הברונזה המאוחרת. ביישוב זה נתגלו מבנים ובהם מתקנים שימושיים שונים, ולצידם חצרות, ובהן בורות איחסון עתירי ממצאים.
מתקופת התנחלות שבטי ישראל, בערך 1,200 לפנה"ס, יש ממצאים מעטים מדרום השפלה, אך מתקופה מאוחרת יותר, ימי ממלכת יהודה, יש שרידים של עיר מבוצרת היטב - תל-חליף.
לעיר חומת סוגרים שמוגנה בחלקלקת אבן מסיבית. הממצאים מעידים על מגוון פעילויות רחב בתוכה. ניתוח היסטורי-גיאוגרפי של המקורות מחזק את ההשערה, שהיישוב תל-חליף הוא העיר רימון המקראית. באותו זמן קמו יישובים נוספים באזור: בחורבת אבו-חוף ובחורבת- זעק.
במהלך התקופה הישראלית חרבה רימון; בין החורבות נמצאו ראשי חצים, פגיון ברזל ואבני קלע, המעידים על קרב אכזרי. לכל הדעות, הרס זה קשור במסע סנחריב ליהודה בשנת 701 לפנה"ס.
בית הקברות של תל-חליף/רימון נחצב כמערכת מערות במדרון הגבעה שממערב ליישוב. מקצתן נראות עד היום לצד הכביש המטפס אל מרכז ג'ו-אלון.
הממצא המרשים מהתקופה הרומית בדרום השפלה הוא זה המעיד על מרד בר-כוכבא - המרד השני של היהודים ברומאים בשנים 131-132 לסה"נ. כעדות ההיסטוריון דיו קאסיוס, בן התקופה: "היהודים תפסו את המקומות הנוחים של הארץ, וחיזקו אותם על ידי מחילות וחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה, וגם כדי שיוכלו לנוע בהם בחשאי אלו לקראת אלו". מערכת מחילות מסתור מורכבת ומרשימה נחשפה בחורבת זעק, ומערכת נוספת קיימת, ככל הנראה, גם בחורבת רימון.
לאחר החורבן עקב כישלון מרד בר-כוכבא, התאושש במפתיע היישוב היהודי בדרום השפלה. חבל ארץ זה נקרא במקורות היהודיים בני התקופה: "דרומא" - הדרום. בתקופה זו, התקופה הביזנטית, שקק האזור חיים. בחורבת רימון קם יישוב יהודי גדול ובנקודה הגבוהה והמרכזית בו הוקם בית כנסת, אשר נחפר והתגלה כמבנה בעל מספר שלבים, ובו אולם מרכזי בעל שתי שורות עמודים וארון קודש הפונה צפונה, לעבר ירושלים.
על אריחי האבן שציפו את רצפת האולם המרכזי, נחרטו חמישה דגמי ורדות, ומנורה בעלת שבעה קנים. כ- 500 מטר מדרום ליישוב נמצא בית הקברות שלו, ובו מערות קבורה מרשימות החצובות בסלע, ובהן מיקמרים, סרקופגים וגלוסקמאות.
יישוב יהודי נוסף נמצא במורדות המזרחיים של תל-חליף, זהו אל נכון הכפר "תילא", המוזכר על ידי אאוזביוס במאה הרביעית לספה"נ כ"כפר גדול של יהודים". בסמוך ליישוב אף נחשף בית קברות, ששימש את יושביו.
בצד היישוב היהודי, וביחסי שכנות עמו, התקיים יישוב נוצרי נרחב בדרום השפלה. בחורבת אבו-חוף נמצא כפר נוצרי גדול, אשר שתיים מכנסיותיו נחפרו. בכנסייה העליונה נחשפה רצפת פסיפס צבעונית ומרשימה; בתחתונה, החצובה בסלע, נמצאו חלק מהעמודים המקוריים, ריצוף נאה מאריחי אבן, קריפטה, החצובה מתחת לאזור המזבח, ואפסיס, שקירותיו נשתמרו עד לגובה של למעלה משני מטרים.
שרידים מן התקופה הערבית ואילך נמצאו בחורבת רימון, אבו-חוף, זעק וחורבת חווילפה - היא תל-חליף. בארבעת המקומות האלו התפתחו כפרים, שבהם ישבו עוד בתחילת המאה העשרים פלאחים אריסים מן הכפר דורה, וכן אריסים, שעיבדו את אדמות הבדואים משבט הרמאדין. צורת ההתיישבות העיקרית והבסיסית בכפרים אלו היתה "מערת מגורים" - אותה מסורת יישובית, שהתחילה כאן לפני כ- 6,000 שנה, ועוברת כחוט השני דרך כל תולדות דרום השפלה. |
