מעלה השיער האדום (אין יותר דבר כזה...)
אבי נבון - 1994
זה סיפור על דרך ארץ.
מהי בעצם דרך? דרך היא מנהג. "דרך ארץ", "דרכו של עולם", "נוהג כדרכו"... במקום בו נוהגים אנשים ללכת, נוצר תוואי דרוך - וזו הדרך. שמתם לב? "נוהגים ללכת", ולכן מי שממנהגו להוביל, נקרא נהג, ומנהגים יפים הם "דרך ארץ".
הייתה כאן דרך, דרך עתיקה, שבמשך אלפי שנים (כן, אלפי שנים. אם יש ליד השער בלהב אתר כלכוליתי בן 5500 שנה, הרי אנשיו לבטח נעו בה) קישרה בין גבעות השפלה שלנו ,עם הבארות הרבות והאדמה הפוריה, לבין ההר שממול. משם בטח המשיכה הדרך הדרך לחברון ולירושלים.
חפצי המתכת שמצאנו בחפירות התל, לא נעשו כאן. הסוחר שהביא אותם, בא בדרך זו מהצפון, והחקלאים של שבט שמעון שהעלו את המעשר בשלוש הרגלים לירושלים, נעו עם בהמותיהם במעלה הנוח לבמת ההר.
בתקופה הרומית שופרה הדרך, נוספו לה אבני שוליים למניעת הסחף, חצץ בתשתית להקלת ההליכה, וגם אבן גלילית גדולה שמצאנו שוכבת ליד הדרך, וכולנו אמונה שבצידה השקוע בקרקע, מסתתרת כתובת שטרם נתגלתה.
אנשי הוועדה לדרכים רומיות, סיירו לאורכה איתנו, רשמו מה שראו, וניסו לשער את שאר התוואי למזרח ולמערב.
מדו"ח מלחמה בריטי על מלחמת העולם הראשונה, למדנו שהם עלו מלהב להר, למקום ששמו "ראס-אל-נאקב", כלומר, ראש המעלה. שם זה עדיין מוכר לוותיקי הבדואים מהסביבה, ובשיחות רבות איתם למדנו שלמעלה יש שם: "נאקב אל חינה".
למה "חינה"? האם גידלו את צמח החינה כאן, ושלחו אותו במעלה הדרך לחברון?.. ואולי גדלה החינה בהר, וכאן הורדה לכיוון עזה ומצרים?..
חקרנו ושאלנו עד שמצאנו הסבר: במערה הסמוכה לדרך, גרה בעבר אישה שהתפרסמה באיכות החינה שלה, וכלות רבות באו לכאן ערב נישואיהן, וחזרו לוהטות-שיער במעלה או במורד הדרך.
לא רק הבריטים במלחה"ע הראשונה עלו בנאקב לפסגת "ראס-אל-נאקב". גם במלחמת השחרור עלו אנשי "אלכסנדרוני" בדרך זו ותפשו את הפסגה, שכונתה על-ידם: ,"614 " לפי גובהה, ונסוגו רק לאחר שהוסכם שכביש ואדי ערה יישאר ישראלי בתמורה.
גם במלחמת ששת הימים, כאשר להב הופגזה מאותה פסגה, הועלה רעיון לעלות בדרך העתיקה, תכנית שלא בוצעה, כי הירדנים הסתלקו מהר יותר ונטשו את המשלט. אחר כך הוקם המאחז "נח"ל-אשכולות", אשר אוזרח בשנת 1992.
הדרך נותרה לסיורי ג'יפ נדירים, כיוון שדרך נוחה יותר נפרצה (בתכנון דודיק) על שלוחה מקבילה, שעולה לרמאדין. גם אנשי "אשכולות" משתמשים בה, ועבורם באה המועצה האזורית הר-חברון, וסללה את הדרך "הלבנה" באספלט שחור.
לאחרונה נשמעו דרישות לאלץ את כלי הרכב של הרמאדין לנסוע מסביב, דרך מחסום עומרים, ולא בקיצור הלא רשמי ובלתי מבוקר.
חסימת הציר הצפויה, תחסום גם את ציר הנסיעה הראשי של אשכולות. נראה שהם פנו למועצה האזורית שלהם, שממילא פועלת כרצונה, ואינה מרגישה שהיא כפופה לחוקים ונהלים. אלה שלחו קבלן להפוך את הדרך העתיקה, את אותו "נאקב אל חינה", לתוואי רחב שיסלל לבטח בקרוב. התוואי העתיק נמחק לחלוטין.
המרגיז בכל העניין, שלא הייתה לכך סיבה. גם אם רצו לסלול כביש לאשכולות, אפשר היה להעבירו כמה מטרים מימין או משמאל, ולשמור את התוואי הקדום ("ארץ אבות"...) להנאת הנוסעים והמטיילים.
אנשי רשות העתיקות שנזעקו (ונכנסו קודם אלינו לקבל מידע על תולדות הדרך) כבר לא יכלו לעשות כלום...
זה שאמרנו בפתיחה, זה סיפור על דרך ארץ.
