מערכות המסתור של מרד בר-כוכבא
סיפור גילוי המערכות הסודיות ע"י צוות של מרכז ג'ו אלון
כתב: אבי נבון (1995)
השבוע ציינו את ל"ג בעומר, חג מוזר, המציין אירוע קשה שהסתיים בכמעט קטסטרופה. למה חוגגים אותו? כיוון שהיה ידוע מעט כל-כך על מרד זה, התפתחו אגדות ומסורות, חלקן מוזרות למדי. אחת התגליות החשובות ביותר בחקר המרד, ששפכה אור על מהלכיו, נחשפה לפני כ-30 שנה כאן ועל ידי חברינו. אנו מביאים תוך קיצורים את תיאור התגלית:
"תאמין לי, בכל דלי עפר ששמו על הנפה נמצאה לפחות מטבע אחת" - כך סיפר לנו מודיע שבא ללהב לדווח על חפירות-שוד המתרחשות "במערה עמוקה באיזור". צוות מרכז ג'ו אלון, שעסק שנים בחקר איזור דרום השפלה, נרעש. שיערתי שמדובר במערה שטרם בדקנו בחורבת מורן (לימים - מאחורי שומריה). יצאנו מיד לאותו פתח צר בסלע, עליו סיפר לי חסיין, שומר שדות להב באומרו "אם תכנס כאן, תוכל ללכת יום שלם מתחת לקרקע בלי להגיע לקצה...". הפעם היינו מצוידים בציוד הדרוש. כשנכנסנו למערה, חשכו עינינו. ראשית, כי בפנים היה חושך... אבל לאור הפנסים ראינו שאנו בתוך אולם לא גדול, שכולו חפור. לפי הערימות - חלקן אבק קמחי דק וחלקן חצצים ואבנים, היה ברור שכאן עבדו תוך ניפוי העפר, כלומר, היה ממצא קטן שחייב זאת. אכן, זה המקום המדובר.
הבטנו סביבנו. בשולי האולם נראו פתחים אחדים של מחילות, בהם ניתן לנוע בהליכה על ארבע. המחילות הובילו לחדרים, מעברים, צמתים, עוד חדרים, ארובות אוורור, פתחים ומתקני נעילה. מה זה? מי השקיע עבודה כה רבה וחצב מערכת תת-קרקעית מסועפת כזו? שלושתנו: דוד אלון ז"ל (משמר-הנגב), עיד אל-טורי ז"ל (רהט), ואבי נבון (להב) נותרנו המומים וללא תשובות, וממילא נגמר היום.
דוד אלון, הארכיאולוג שעמד אז בראש מרכז ג'ו אלון, היה האיש שפיצח את התעלומה. דוד נזכר שחוקרים קבעו שמרד בר-כוכבא עוכב במשך שנתיים. מדוע?
מדוע פרץ המרד?
על פרוץ המרד יש לנו עדות של ההיסטוריון הרומי קסיוס-דיו, אשר כתב: "מלחמה לא קטנה ולא קצרה נגרמה כאשר ייסד הדריאנוס בירושלים עיר אשר קרא לה איליה-קפיטולינה. כאשר הוא הקים במקום מקדש האלוהים מקדש אחר לזאוס, נזדעזעו היהודים. הם נשארו שקטים כל עוד הדריאנוס שהה במצרים ושוב בסוריה. אלא שהם הכינו בצורה בלתי הולמת את כלי-הנשק שהטילו עליהם לייצר, כדי שהם יוכלו להשתמש בהם לאחר שיפסלו על-ידי הרומאים. כשהתרחק הדריאנוס, מרדו בו היהודים בגלוי. היהודים לא העזו להסתכן במערכה חזיתית עם הרומאים. הם תפסו את המקומות הנוחים של הארץ וחיזקו אותם במחילות ובחומות, כדי שישמשו להם כמקלטים בעת מצוקה וגם כדי שיוכלו לנוע בחשאי, אלה לקראת אלה, מתחת לפני הקרקע. הם קדחו פירים אל הדרכים התת-קרקעיות, כדי שיקלטו בהם אויר ואור" (תולדות הרומאים, 69, 12). סיורו של הדריאנוס במצרים וסוריה התקיים בשנים 129-130, ואילו המרד פרץ ב-132.
מדוע המתינו שנתיים? הרי אם ישנה התארגנות מחתרתית כנגד הרומאים, כדאי לתקוף מיד, מוקדם ככל האפשר. למה לדחות? קשה היה לענות על השאלה. פשוט, מעט מאד ידוע לנו על המרד, ואין לנו שום מקור כתוב בן-התקופה המתאר ומפרט את מהלכיו, כמו כתבי יוספוס פלביוס על המרד הראשון.
מכתביו של מפקד המרד
אפילו שמו של מפקד המרד לא היה ידוע. ברור היה כי "בר-כוכבא" זה כינוי - 'בן הכוכב'. רק בסוף שנות הששים יצאו ארבע משלחות למערות מדבר יהודה, וחזרו עם ממצא מדהים: לא רק שמצאו שרידים מהמרד, ולא רק שמצאו חומר כתוב, חלומו של כל ארכיאולוג, ולא רק שהכתובים אינם רק משפטים סתומים או קבלות סתמיות (וגם זה נחשב ממצא חשוב) אלא שהמשלחת בראשה עמד פרופ' יגאל ידין, שבדקה מערה בנחל חבר, מצאה צרור מכתבים, מימי המרד, של המרד, על המרד! ולא זאת בלבד - חלק מהמכתבים חתומים על-ידי האיש שעד אז התלבטו האם היה קיים או שמא רק אגדה היא - "שמעון בר-כוסבא נשיא ישראל" בחתימת ידו האישית !!
הרבה למדנו על סופו הטרגי של המרד. אך גם תגלית מדהימה זו לא פתרה שאלות הקשורות לפרוץ המרד, להיקפו ולגבולותיו. האם היה מרד זה התקוממות עממית של כל, או רב העם? או שמא היתה זו פעילות מצומצמת ובלתי-חשובה של קבוצת שוליים בחברה הישראלית של המאה השניה לספירה? על כך לא יכולנו לענות עד גילוי מערכות המסתור בסוף 1978.
עד כה ניסו החוקרים לתרץ את ההמתנה של השנתיים בהסברים דחוקים: היו צריכים לצבור אוכל, להכין נשק, לאמן את האנשים. דוד אלון פסל את כל אלה. לצבור אוכל? אפשר לדחות את פרוץ המרד לזמן קצר, כדי לסיים את האסיף, אבל להמתין שנתיים? נשק? אמנם ידוע שיהודים עבדו בייצור נשק עבור הרומאים, אבל כאשר נזעקים למלחמה, נלחמים עם מה שיש. בכל מקרה די בחודש כדי להצטייד בנשק. לאמן את האנשים? היום מכשירים טייס קרב בשנתיים! מה יש כבר לאמן? האנשים נקראו מהכפרים, כולם בעלי כושר גופני טוב, צריך היה ללמד מעט תכסיסים וזהו.
לאחר שביטל את שלושת הסיבות, הציע דוד את התשובה: כל כפר קיבל הוראה להכין מערכת חדרים תת-קרקעית מסועפת, בה ניתן יהיה לקיים את כל הפעילות המחתרתית - גם לאסוף אוכל, גם להסתיר נשק, גם להיפגש ולתכנן. ובבוא יום פקודה - מכאן להגיח לתקיפה, ולכאן לחזור ולהסתתר עד יעבור זעם. לכן המתינו עם פרוץ המרד כשנתיים. שנתיים של התארגנות, של חציבת המחילות והחדרים. רק כאשר אלו הוכנו פרץ המרד בגלוי.
דיווח על התגלית בחורבת מורן הועבר לעמוס קלונר, שהיה אז ארכיאולוג מחוז השפלה ברשות העתיקות, והחקירה קיבלה תאוצה רבה. ד"ר גדעון מן התנדב למדוד ולשרטט את תכנית המערה במורן. אנשים טובים מכפרי הר-חברון הוסיפו מידע וכיוונו את הסוקרים לאתרים נוספים. כאשר התברר ההיקף הגדול של התופעה, והקושי בחקירת המערכות התת-קרקעיות, התגייס למשימה יגאל טפר מיגור, ואיתו חברי קיבוצים מיגור, נען, בית-גוברין ואחרים. צוות זה של 'משוגעים לענין' החל לסקור עצמאית את כל המקומות עליהן נודע מפי מודיעים שונים, וגם לחפש ולאתר מערכות בכוחות עצמו. נוסף לקבוצה זו, שפעלה באופן אינטנסיבי, ובהתנדבות מלאה, תרמו את חלקם גם יהודה דגן עם אנשי סקר השפלה, אנשי המרכז לחקר מערות (מלח"ם), וכמובן - אנשי רשות העתיקות.
תוך מספר שנים התעשרה מפת מערכות המסתור, נתגלו עוד ועוד מערכות בכל השפלה, והעמיק הידע שנלמד מהן. הסתבר שמספר מערכות היה ידוע עוד קודם, וחלק אפילו נחפר בחפירה מסודרת ומדווחת, אך איש לא נתן את הדעת להסבר ול'סיפור שמאחורי המחילות'. היום ידועות כ-350 מערכות מסתור, כמעט כולן בשפלת יהודה, מלהב ואזור יתיר בדרום ועד לשפלת לוד בצפון. כ-20 מערכות תועדו בגליל תחתון, וכ-10 בהר חברון. המספר והפיזור איפשר לענות על השאלה: מרד בר-כוכבא היה התקוממות כללית, שפרצה ונמשכה בעיקר בשפלת יהודה. נראה שהגליל טרם התאושש מהמרד הראשון, ובסביבות ירושלים שלט הצבא הרומי.
לראשונה מצאנו את הריאליה של תחילת המרד, יכולנו לעמוד על שיטת פעולתו, על תעוזתו, ובעיקר על תחכומו.
איך פעלה מערכת המסתור?
תושבי השפלה צייתו לפקודה של מפקד המרד, וחצבו בכל כפר מערכת מסתור תת-קרקעית סודית. גם אנשי הכפר שאינם במחתרת לא ראו כי במקומות שונים, בעמקי מערות, נפער בפינה מוצנעת פתח צר, המספיק לאדם מבוגר להיכנס בו בהליכה על ארבע. המחילות נחצבו בזויות, לפעמים עם עליה אנכית למפלס גבוה יותר. המחשבה שמאחורי התכנון היתה, שגם אם ייערך חיפוש בכפר השליו, לא ניתן יהיה למצוא את הפתח למערכת המסתור. אבל, גם אם תתגלה הכניסה, עדיין לא זכו הרומאים בניצחון. החייל הרומי חייב יהיה לפשוט את שריונו, להשאיר את הקשת, החנית, החרב ושאר כלי נשקו, ולהזדחל עם פגיון בלבד. כשיגיע לפנייה יגלה שהאור לא מגיע, ובחשיכה לא יוכל להיכנס כדי למצוא את הלוחמים. אלה ישבו בפנים, במערכת מוכרת היטב, שומעים את קולות המחפשים, ובטוחים בניצחונם. גם אם יחזור החייל עם לפיד (ונסו ללכת על ארבע, כשבימינכם פגיון ובשמאלכם לפיד בוער, ובלב פחד מהבלתי-נודע...) הרי הוא לא יוכל להפתיע. יהיה עליו להיכנס לבדו בפתח הצר והנמוך, ובכך להיות חשוף לתקיפת אנשי המערכת. אלה ממתינים לו עם פגיון שלוף או אבן כבדה, מוכנים לרוצץ את ראש ההולך ראשונה, ברגע שיופיע מעבר לפינה או דרך פתח החדר. החדר נחצב כ-40 ס"מ נמוך יותר מהמחילה, כך שכאשר מגיע אדם לחדר עליו לשלוח ידיו ולרדת, ובשלב זה הוא חשוף ומשולל אפשרות לתקוף ולאיים. גם הרעיון להזרים עשן או לחסום את הפתח לא יעזור לרומאים. כל מערכת כוללת פתחים אחדים, ואם אחד נחסם, יוכלו הלוחמים לצאת מהאחר. בתוך המערכת ישנה זרימת אויר קבועה, לפי עקרון הארובה, וכל הזרמת עשן תכה קרוב לאדאי את עיני התוקף, או שתצא מפתח אחר.
סופה של מלחמת מערכות המסתור
לא ניתן היה לנצח את הלוחמים שהשתמשו במערכות המסתור המתוחכמות! הכוח הרומי, שהגיע תוך מרדף עד לכפר, בידיעה כי קבוצת לוחמים נמצאת בו, ואפילו עקבו אחר עקבות דם הפצועים, וכך גילו את הפתח הנסתר, נוכחו שהם עדיין רחוקים מהניצחון. לא ניתן היה לנצל את הכוח הרב של הצבא הרומי המפואר, לא את שיטות הלחימה שלו, לא את הנשק הרב. כל רומאי שנכנס למחילה - לא יצא משם. ומי שנכנס גילה את גופות חבריו שנכנסו לפניו. כשנוכחו שלא יוכלו לתפוס את אנשי המחתרת, בתחושה שהחמיצו נצחון מובטח בגלל שיטת לחימה חדשה ומתוחכמת, מתוסכלים וזועפים, פנו להיפרע מהאוכלוסייה הבלתי-לוחמת של הכפר. זאת כנראה הסיבה שמרד בר-כוכבא דוכא בדם ואש, מרחץ הדמים היה ללא תקדים בכל האימפריה הרומית. "והיו הורגים בהם עד שיצא דמם מן הפתחים... ועד ששקע הסוס בדם עד חוטמו. והיה הדם מגלגל סלעים של ארבעים סאה, עד שהלך הדם בים ארבעה מילים" .
אבי נבון
